מה הניע אותי להיות מאמנת אישית עבור אנשים אחרים?

הורי התגרשו כשהייתי תינוקת גדלתי כבת יחידה וחיה יחד עם סבתא ואמא. אביה שנישא בשנית גילה כלפיה יחס מרוחק וקר ללא אהבה. למרות המציאות המורכבת נצמדתי לאופטימיות ופתחתי את חוש ההישרדות שליווה אותי לאורך הקשיים שנולדו עם השנים. נאבקתי לפרנסת הבית גם כשאימי נפטרה בהיותי בת 19 וגם החזקתי בשלוש עבודות כשבן הזוג חלה.

אימי שהיוותה דמות דומיננטית בחיי, נפטרה בגיל 51. אירוע מכונן זה הביא אותי לבצע שינוי תודעתי, אישי וחברתי שהפך אותי ברבות הימים למאמנת לחיים מיטביים ומאושרים. הכאב והריקנות מצד אחד יחד עם “אהבת האדם” הטבועה בה הופכים את עיסוקי כמאמנת לייעוד ולשליחות. תמיד חלמתי להקים מרכז אימון שיהווה גם מרכז קהילתי ומקום להתפתחות אישית – חלום שהתגשם בשנה האחרונה (2019).

ניצוצות החיים – מאת איריס טוכבנד – הספר שלי

אחד הכלים שאני משתמשת בו הן בחיי הפרטיים והן באימון האישי, הוא הספר שהוצאתי “ניצוצות החיים”. הספר מוקדש לאמי היקרה ז”ל. משהו ב- DNA שלה עבר אלי. אמי תמיד אמרה לי: “אל תפחדי, כל מה שתעשי את תצליחי בו”. אני מאמינה שרוחה מרחפת לצדי ושומרת עלי עד היום.

כשם שהאימון עוסק בתשוקה לחיים טובים ובריאים יותר, בהתמודדות עם היצר הטוב ועם היצר הרע, באהבה, בזוגיות, במשפחה, בילדים ובכל מה שבין לבין במטרה אחת: העצמה אישית, יצירת חיים מלאים ומספקים, מיצוי עצמי ויצירת עתיד טוב יותר עבור כל אחד מאתנו ועבור האנושות בכללותה, גם בספר יש טיפים איך לשפר ולהשתפר ולהגיע לחיים המיטביים להם נועדתם.

האימון זה הייעוד שלי

אני בת 56 (2019), נשואה, שלושה ילדים ( זהבה- בת 24 וחצי, אבי-בן 23, יוסי – בן 19), מתגוררת בירושלים. אני ממלא את היעוד שלי כמאמנת אישית שעוזרת לאנשים להגיע לחיים טובים יותר, לממש פוטנציאל, להגשים חלומות וכל זאת בתהליך וליווי אישי, בו אני נותנת ארגז כלים פרקטיים מקדמים ועוזרים בכל תחום שהמתאמנים בוחרים לעבוד עליו.

אבא היה חסר לי

סלחתי לו על חוסר האהבה שהפגין כלפי. דמויות משמעותיות בחיינו מאוד משפיעות על ההוויה שלנו, על התנהלות שלנו, על האמונות שלנו ואף על ציפיות שלנו מעצמנו. הן הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, שואבים את האנרגיה מהם ופעמים אף כועסים ומאוכזבים מהם. אם מקלפים את המעטה שלי, מגלים נפש עדינה שלמדה על בשרה את אמנות ההישרדות.

היום אני מודה על כך שהוא היה אבא שלי. הוא היה שורד, עצמאי, אמיץ. עד יום מותו (גיל 93), התקלח, התלבש, גהץ את בגדיו, הכין לעצמו אוכל, הכל לבד. היום אני מעריצה את מי שהוא היה ואף חושבת שיצר ההישרדות החזק שבי, העצמאות שלי והאומץ שלי הם ממנו.

אני בת יחידה

חייתי עם סבתי ואמי ושתיהן נפטרו מן העולם בהפרש של חודשיים וחצי אחת מהשנייה. אני בת יחידה לאמא ז”ל שחיה עם סבתא בבית אחד. מותן של שתי דמויות משמעותיות אלה בחיי הותירו אותי המומה, כואבת. סבתי נפטרה בשיבה טובה, אך קיבלתי את מותה הפתאומי של אמי כצליפת שוט חזקה.. כל חיי התערערו בבת אחת. המכה הייתה כפולה – חייתי עם סבתי ואמי ושתיהן נפטרו מן העולם בהפרש של חודשיים וחצי אחת מהשנייה.

בהיותי בת יחידה, אבא, שלא הגיע אפילו להלוויה ולא ראיתי אותו כ-3 שנים לאחר מכן, נשארתי לבד המומה, מפוחדת ומבולבלת. להפתעתי ולהפתעת כולם מרוב שהזעזוע היה חזק לא בכיתי, פשוט קפאתי מבפנים ומבחוץ. רק לאחר חודשיים כשהייתי עם חברים מהצבא, התפרצתי בבכי. רק אז הבנתי את המצב בו אני נמצאת.”

הסתכלתי לקשיים בעיניים ונעזרתי בנכסים שהורי הורישו לי.

המציאות המורכבת והאבל הגדול אפשרו לי לגלות את עצמי, את היכולות שלי, החוזקות שלי ואת יכולת ההישרדות שלי. מותה של האם היא סוג של הארה חזקה. יכולתי בקלות להיסחף לתהום עמוקה של דיכאון, עצב וכאב. אך לא לשם הלכתי. עלו בי מחשבות על איפה אני רוצה להיות, מה אני רוצה לעשות עם החיים האלה, הבנתי שאני יכולה לבחור איפה להיות למרות הקושי. לא ברחתי מהקושי אלא התעמתתי איתו והסתכלתי לו בעיניים. אז קשה, זה מה שיש, לא בורחים כי קשה! גיליתי שאני לא בורחת אלא עומדת יציבה ובטוחה ויודעת שאני אתגבר ואנצח. כאן נעזרתי בנכסים שהורי הורישו לי.

מאמא קיבלתי את האמונה שלי בעצמי, את האהבה הרבה שהיא העניקה לי ואני מעניקה היום לאחרים, את ההקשבה, את האמפתיה ואת האכפתיות ואהבת האדם. אופטימיות זוהי אחת התכונות החזקות שלי. זה אומר להוציא את הטוב מהרע. זה לא מובן מאליו. מאבא שלי קיבלתי את האומץ, התושייה ואת יכולת ההישרדות, תמיד שמרתי על הלך רוח חיובי ושמח.

האמנתי שלהיות מאושרת זוהי הבחירה שלי ולא של הנסיבות או של הסובבים אותי. לא ויתרתי על הבית שאמי השאירה שלי, עבדתי בשלוש עבודות במקביל כדי לשמור על העצמאות שלי ועל הרכוש לי. לא רציתי להיות ללא בית ותלויה בשכירות על קרן הצבי או לקבל חסדים מאחרים. נלחמתי כמו לביאה מבוקר עד ליל.

לבשתי את מדי ההישרדות ויצאתי לפעולה כשבעלי חלה ולא יכול לצאת לעבוד, שוב גייסתי את “מדי ההישרדות” כדי לפרנס את בני ביתי. גיליתי שזהו דפוס חוזר חיובי, בכל פעם שיש קושי וצריך להילחם אני נמצאת שם בחזית. כמפרנסת יחידה לקחתי על עצמי עוד עבודות בנוסף לריתמוסיקה עבדתי עד הערב כמתווכת דירות, ציירתי, העברתי שיעורי מחול לנשים ומכרתי את הציורים שלי ואת עבודות היד שלי וכן ערכתי סדנאות יצירה בבית.”

היו פעמים שהרגשתי כמו במסע צלב אך תמיד ידעתי שאשרוד ואתגבר. פעמים רבים נפלתי וקמתי כעוף החול. זה מה שחישל אותי וזה חלק ממי שאני.

השתמשתי במאגר העוצמות שלי

גיליתי שיש לי אפשרות לבחור את דרך חיי, שאלתי את עצמי האם להיכנע לתסכול, לדיכאון ולעצב או להרים סנטר ולצעוד קדימה עם אומץ, ביטחון ואמונה עצמית? מוטיב זה, כוח הבחירה, הוביל אותי והיה אבן קפיצה לכל בחירה והחלטה שלקחתי על עצמי. אין זה מובן מאליו לעבוד עם מאגר העוצמות שלנו ולהשתמש בו ככלי עזר רב עוצמה.

“אדם יכול להיות כל מי וכל מה שהוא רוצה”. ראשית כל הוא צריך לרצות ולאזור אומץ, להתחיל מאפס וליצור תפיסות עולם שונות, אחרות. אני מאמנת אישית מסייעת למתמודדים עם תהליכי שינוי בתחומי חייהם לטובת הובלה לצמיחה, להתפתחות וליצירת שביל המוביל להזדמנויות ומאפשר התבוננות על המציאות בזוויות שונות ליצירת תוצאות אפקטיביות, חיוביות ויצירתיות. זו מאפשרת הזדמנות לכל אחד להשקיף על חייו מהצד, לשאול שאלות ולגלות כיצד באים לידי ביטוי אלמנטים שונים בחייו במגמה לשפרם.

אמנות ההצלחה

אני מאמינה שההצלחה היא סובייקטיבית ומרכיב מאוד בסיסי וחשוב בחיינו. המטרה שלי היא לשפר יכולות של אנשים לייצר הצלחות בחייהם להצליח להתמודד בתהליכי שינוי ולהתגבר על מהמורות בדרך ולהגשים את החיים שהם רוצים לחיות ולהיות בהם. הצלחה היא הרגל כמו שכישלון הוא הרגל. כבר מילדות התרגלתי להצליח ולאורך חיי גיליתי מהם עקרונות הפעולה שלי להצל.

תחומי העניין המעשירים את נפשי מהווים כלי להתרגעות ושמחה אותם פתחתי אותם לאורך השנים. תחביבים מעשירים אותי ונותנים לי מעוף ויצירתיות.

בגיל 9 התחלתי לנגן על פסנתר ולעסוק במחול וספורט. כעבור שנתיים המורה הגאורגית שלי הכינה אותי לרסיטל לפסנתר בו זכיתי במקום הראשון. יחד עם זאת במקביל בחרו בי כסולנית בלהקת הג’אז של בית הספר. בכל תחרויות הריצה הבית סיפריים ניצחתי, אפילו את הבנים, והמורה להתעמלות החליט להוציא אותי לתחרויות ארציות בוינגייט שם זכיתי ב – 3 מדליות.

תמיד בחרו בי להיות מובילה – בנח”ל כשעבדתי ברפת. כולם רצו לעבוד שם ואני זכיתי, נבחרתי גם להיות מורה חיילת מתוך יותר מ -200 חיילות שם גיליתי את האמפתיה, ההכלה והחמלה דרך ילדה בת 5 שגדלה במשפחה מורכבת ביותר.

בגיל ה- 20 פיתחתי את כישרון הציור והאומנות שלי וכשהצטרפתי לעמותה להעצמה כלכלית לנשים, כעבור כ- 20 שנה בהם פתחתי את עולם היצירה שלי, זכיתי במכרז של חברת ישראכרט לייצר להם 4000 עציצים מצוירים כמתנה לעובדים ושלחו עבודות שלי לפסטיבל מאמאמ בארה”ב.

כמו שציינתי, הצלחה זה הרגל – בכל שנות העבודה שלי כריתמוסיקאית החזקתי לו”ז מלא לכול אורך ה- 20 שנה שעבדתי. וכן כמדריכה למחול, נבחרתי ללהקות ובחלקן הופעתי בחזית כמובילה.

כשהפכתי להיות מאמנת אישית חיפשתי דרך לשווק את עצמי. אחת הדרכים שמצאתי היא להצטרף לקבוצת נטוורקינג של BNI – קבוצת אור ירושלים. ולאורך 2018/19 כיהנתי כיושבת ראש של הקבוצה.

הכל מתחיל בהחלטה!! כשאדם מחליט שהוא מוביל ומנצח, משתמש ביכולות, בכישורים, בחוזקות ובכישרונות שלו ועושה כמיטב יכולתו הוא מעלה את אחוזי ההצלחה שלו ויוצר התקדמות אל עבר החלומות שלו.

אני עוזרת לאנשים לפקוח את העיניים על המציאות שבה הם חיים.

לתהליכי אימון מגיעים גברים ונשים כאחד, מתוך הצורך שעולה אצלם לשנות, לשפר, להגשים חלום/מטרה ולהתבונן בחייהם מחדש. אחד הדברים שאני שמה עליהם דגש באימון היא התקשורת הבין אישית בין אדם לעצמו ובין אדם לכל מערכת יחסים שהוא נמצא בה. זהו הבסיס לכל התנהלות כלשהי.

משהו ב- DNA של אמי עבר אלי. הספר שכתבתי ‘ניצוצות החיים’ מוקדש לאימי ז”ל שנפטרה בגיל 51. שהיוותה דמות דומיננטית בחיי. אימי, מעבר להיותה אדם נפלא, אכפתי, מתחשב, חכמה, בעלת עומק ואינטואיציה חזקה, היא הייתה אדם בעל ענווה אדירה.

אני זוכרת כשהייתי ילדה היו באים אלינו חברים, שכנים מכרים ומשפחה כדי לשפוך את ליבם בפניה. היא הקשיבה להם מתוך אמפתיה וכבוד. סודות רבים היא לקחה לקבר. היא השפיעה על חיי בצורה מאוד חיובית. תמיד עודדה, האמינה בי, תמכה ובמעשיה היוותה דוגמה נפלאה עבורי. לא זכור לי שהיא הרימה את קולה עלי.

כיום כמאמנת שמקשיבה באמפתיה, כבוד והערכה למתאמנים/נות, אני חשה את השפעתה בצורה הכי חזקה על חיי. על אחת כמה וכמה, כשכתבתי את הספר ידעתי שהמקום של להוביל אנשים לחיים טובים ובריאים. אמי תמיד אמרה לי: “אל תפחדי, כל מה שתעשי את תצליחי בו”. וכמו שציינתי בספר, אני מאמינה שרוחה מרחפת לצדי ושומרת עלי עד היום.

האמונה שלי, התחנכתי בבית מסורתי עם זיקה לדת

אני מחשיבה את עצמי כדתייה לאומנית –ציונית הרוצה לשמור על המשכיות של העם היהודי מפני התבוללות. כלומר שמירה על מסורת ומנהגים כדי ליצור ייחוד ובידול לעם היהודי. במהות אני מאמינה בקיום מצוות התורמות לבני אדם ולאו דווקא הכתובות בתורה: ואהבת לרעך כמוך, מצוות של כבוד לזולת, כבוד למקום, להיות בשמחה, לעזור ככל שניתן ועוד.

מהמקום האימוני, חשוב שלכל אדם תהיה אמונה. ללא אמונה אין לנו יכולת אפילו לקום מהכיסא. זהו הכוח העיקרי המניע אותנו קדימה. כל אדם צריך לחזק את האמונה שלו בדרך שלו. אם זו אמונה בכוח עליון או אמונה בדרך או אמונה בעצמו – שלושתם חשובים וחשוב שיהיו מתוחזקים טוב.

יש לי חלום… אני רוקמת חלומות כדי להגשים את ייעודי בעולם. אני רוצה להוביל אנשים לחיים טובים יותר. אני יודעת שאני בדרך הנכונה בכך שהפכתי להיות מאמנת ובכך שהוצאתי את הספר “ניצוצות החיים”, ששניהם מבחינתי כלי עזר ומתנה לחיים ובמהותם זה לעזור לאנשים לשפר ולהשתפר.

מרכז האימון להתפתחות ומנהיגות אישית שפתחתי

לפתוח מרכז אימון שיהווה מרכז קהילתי ומקום להתפתחות אישית, מרכז תמיכה למתאמנים ולכל אדם שרוצה לעבוד תהליך התבוננות ושינוי בחייו. מרכז בו יהיו סדנאות העצמה שיהוו תרומה אדירה לקהילה כל אדם אשר חפץ בחיים טובים יותר יוכל להגיע למרכז ולהיתרם. זוהי הדרך לייצר זן אנושי חדש מאושר יותר ומתוך כך בריא יותר.

כיום החלום הוגשם ואני מרחיבה את שירותי לאנושות ולהיות אדם ומאמנת משמעותית לכל.